בטיחות אש

מיגון אקטיבי מול פסיבי

מיגון אקטיבי (ספרינקלרים, גלאים) דורש אנרגיה/מים ופעולה מכנית כדי לפעול. מיגון פסיבי הוא חלק אינטגרלי מהשלד והארכיטקטורה - "עובד" מעצם קיומו, בלי צורך בהפעלה. אגף אש (Fire Compartment): חלוקת המבנה ל"קופסאות" אטומות המופרדות בקירות, רצפות ודלתות עמידי אש, כדי לכלוא אש ועשן באזור אחד למשך זמן קצוב (למשל 120 דקות) ולאפשר מילוט. אש מתפשטת בשלוש דרכים - הולכה, הסעה וקרינה - והמיגון הפסיבי חייב לחסום את שלושתן.

המילון המקצועי: ארבעה תקנים

• ת"י 921 - אילו חומרים מותר להשתמש בהם איפה, לפי רמת דליקותם (למשל: בדרך מילוט אסור עץ דליק).
• ת"י 931 - עמידות אש של המערכת (קיר/תקרה שלמה), נמדדת בזמן (דקות) לפי שלושה קריטריונים (REI): יציבות (R) - הקיר לא קורס; שלמות (E) - לא נוצרים סדקים שמעבירים להבה/עשן; בידוד (I) - הצד הלא-חשוף לא מתחמם מעל 140-180 מעלות.
• ת"י 755 - סיווג חומרים בודדים לפי "תגובה בשריפה" (דליקות, עשן, טפטוף).
• ת"י 2174 - התקן הספציפי לאיטום מעברי אש (חדירות צנרת וכבלים).

תגובה לאש מול עמידות אש: הבלבול הנפוץ

תגובה (Reaction) - תכונה של החומר הבודד (האם לוח הגבס עצמו נשרף?). עמידות (Resistance) - תכונה של המערכת השלמה (כמה זמן הקיר כולו עומד?). חומר יכול להיות בדרגת דליקות נמוכה מאוד ("תגובה" טובה), אבל אם הוא מורכב בצורה גרועה כמערכת, הוא ייכשל בבדיקת עמידות אש (ת"י 931) תוך דקות ספורות. קיר אש הוא מערכת - אם החיבור לתקרה (תפר התפשטות) לא אטום, המערכת כולה נכשלת גם אם הבלוק עצמו עמיד.

החדירות: נקודת התורפה

מערכות הבניין (מים, ביוב, חשמל, מיזוג) חייבות לעבור דרך קירות אש - כל "חור" הוא כשל פוטנציאלי. מעברים אנכיים (פירים/רצפות) מסוכנים יותר ממעברים אופקיים (קירות) בגלל אפקט הארובה שמושך עשן כלפי מעלה.

צנרת פלסטיק: המלכודת והפתרון

צנרת PVC/HDPE/PP היא צנרת "מתכלה" - בשריפה היא נמסה ונעלמת תוך דקות, ומשאירה חור פתוח בקוטר הצינור שדרכו עוברת אש מאגף לאגף. איטום רגיל (מלט/טיח) לא עוזר - הוא רק מקיף "חור" עתידי. הפתרון: קולר תופח (Fire Collar) - טבעת מתכת עם חומר אינטומסנטי (לרוב מבוסס גרפיט) שבמגע עם חום (כ-200 מעלות) מתנפח פי 50-60 מנפחו המקורי, ו"מוחץ" את הצינור הנמס עד לסגירה הרמטית.

איטום מעברי כבלים: אבלציה

לוחות צמר סלעים דחוס (150 ק"ג/מ"ק ומעלה), מצופים בצבע/משחה מעכבת בעירה. מנגנון אבלטיבי (Ablation): הציפוי צורך אנרגיה בתגובה אנדותרמית (בולעת חום) ומשחרר מים כימיים, ומקרר את הכבלים ומונע מעבר חום. חובה למרוח את המשחה גם על הכבלים עצמם לאורך מסוים - אחרת הבידוד שלהם נשרף ומעביר את האש פנימה.

פרט ביצוע: קולר תופח

• מיקום: במעבר קיר - קולר משני הצדדים (האש יכולה לבוא מכל כיוון). במעבר תקרה - קולר רק מלמטה (החום עולה).
• עיגון: ברגי מתכת בלבד (ג'מבו/יתדות). אסור דיבל פלסטיק - הוא נמס בחום ומפיל את הקולר בדיוק כשהוא הכי נחוץ.
• איטום משלים: מרווחים קטנים בין הצינור לקדח נאטמים במסטיק אינטומסנטי, למניעת מעבר "עשן קר" לפני שהקולר מופעל.

מיגון קונסטרוקציית פלדה

פלדה אינה דליקה, אבל ב-550 מעלות היא מאבדת כ-50% מחוזקה ומגיעה לכשל קונסטרוקטיבי (קריסה). צבע תופח (Intumescent Paint) נראה כמו צבע דק רגיל, אך בחום תופח לשכבת "פחם" (Char) בעובי כמה סנטימטרים שמבודדת תרמית את הפלדה ומעכבת את ההתחממות למשך הזמן הנדרש (למשל 90 דקות).

דלתות אש (ת"י 1212)

מכלול שלם (משקוף+כנף+פרזול) שנבדק יחד, כולל: מחזיר שמן (סגירה עצמית - דלת אש פתוחה לא שווה כלום), פס תופח במשקוף שאוטם את המרווח בין הכנף למשקוף בחום, וידית בהלה במבני ציבור לפתיחה מהירה בכיוון המילוט.

כשלים נפוצים

הטעות הקריטית ביותר: שימוש בקצף פוליאוריטן רגיל ("קצף צהוב") לאיטום מעברים - חומר דליק מאוד שפולט עשן רעיל, ומהווה בעצמו "פתיל" שמעביר את האש. טעות נוספת: מרווח גדול מדי (מעל 3-4 מ"מ) בתחתית דלת אש, שמאפשר מעבר עשן.

טופס 4 ותיק שטח

לפני אכלוס נדרש אישור מעבדה מוסמכת על איטום המעברים בשטח (לא רק תעודות ליצרן), הצהרת מהנדס/אחראי ביקורת, ותעודות בדיקה. הוראות מכ"ר 503 (מפקח כבאות ראשי) מחייבות הכנת תיק שטח למבנים מסוימים - תוכניות התמצאות לכוחות הכיבוי, מיקום ברזים, לוחות חשמל ודרכי מילוט.