גגות קלים ורעפים

הגג כ"מכונת אקלים"

גג רעפים אינו אטום הרמטית למים או לאוויר - הוא מערכת רב-שכבתית שבה כל שכבה תלויה בשכבות שסביבה: קונסטרוקציה (נושאת כפיפה ולחיצה), איטום (נגד מים), בידוד תרמי (נגד הולכה וקרינה) ורעפים (הגנה מכנית ראשונה). היעדר שכבה אחת - למשל אוורור - גורם לחלל הגג להגיע ל-80 מעלות בקיץ הישראלי ול"אפות" את הבית מלמעלה.

שלד הגג: עץ מול פלדה דקת דופן

עץ - חומר "עובד" עם גמישות טבעית שסופגת מאמצי רוח והתפשטות תרמית מבלי להישבר, מתאים ל"הנחת" הרעפים כמו לגו. חייב חיטוי נגד מזיקים וריקבון. לגג חשוף (ללא תקרת בטון) נדרשים חתכים מסיביים (כ-15×20 ס"מ).

פלדה דקת דופן (LGS, כמו UltraSpan) - יחס חוזק-משקל גבוה מאוד, מגשרת מפתחים גדולים ללא עמודי תמיכה, חסינה למזיקים. רגישה יותר לכוחות יניקת רוח (Wind Uplift) בגלל משקלה הנמוך - דורשת עיגון מסיבי לשלד הבטון, ותמיד פלדה מגולוונת נגד קורוזיה.

שיפועים: פיזיקה של ניקוז

השיפוע המינימלי נגזר ישירות מסוג הרעף (חלקות פני השטח קובעת כמה מהר המים מתנקזים):

• רעפי חרס - שיפוע מינימלי 40%.
• רעפי בטון - שיפוע מינימלי 35%.
• רעפי מתכת - שיפוע מינימלי 15%.

חריגה משיפוע מינימלי (למשל גג חרס ב-20% "מטעמי אסתטיקה") גורמת לרוח לדחוף מי גשם כלפי מעלה מתחת לחפיפת הרעפים ולהציף את הגג - ומחייבת איטום מלא (יריעות ביטומניות) מתחת לרעפים כפיצוי.

משפחות הרעפים: משקל ותוחלת חיים

• חרס - כ-42 ק"ג/מ"ר, שרוף בתנור, לא דוהה, תוחלת חיים עד 100 שנה.
• בטון - כ-44 ק"ג/מ"ר, חזק בתחילת דרכו אך מתבלה, דוהה והופך פריך אחרי 30-40 שנה - דריכה על רעפי בטון ישנים (לתחזוקת דוד שמש למשל) שוברת אותם בקלות.
• מתכת/"קל-רעף" - כ-5 ק"ג/מ"ר בלבד - עומס עצמי זעיר, מאפשר שיפוע נמוך יותר וקונסטרוקציה קלה יותר.
• פאנלים מבודדים (סנדוויץ' פח-בידוד-פח) - ליבת פוליאוריטן מוקצף (בידוד תרמי מעולה) או צמר סלעים (חובה במבני ציבור עם דרישת עמידות אש).

ת"י 1556: עיגון רעפים

רעפים אינם רק "מונחים" במשקלם - רוח יוצרת כוחות יניקה (Negative Pressure) שמנסים לעקור אותם כלפי מעלה. התקן מחייב קיבוע פיזי (בורג/מסמר/חוט קשירה מגולוון 1 מ"מ) של: שורה תחתונה (שפת הגג), שורת הרכס העליונה, והגמלונים. בגג פתוח לגמרי (כמו פרגולה, ללא קירות מגן) - חובה לקבע את כל הרעפים.

איטום תת-רעפי: יריעה נושמת, לא ביטומן

רעפים אינם אוטמים ב-100% - רוח חזקה דוחפת גשם פנימה. הפתרון ההיסטורי (זפת/נייר טול) חוסם הכל, כולל אדי לחות שעולים מהבית החם בחורף - האדים מתעבים באזור הקר של הגג ומרקיבים את העץ. הפתרון המודרני: יריעה ממברנית נושמת (כמו טייבק) - מיקרו-נקבוביות שחוסמות טיפות מים גדולות מבחוץ אך מאפשרות למולקולות אדים זעירות מבפנים לצאת, ומונעות ריקבון קונסטרוקציה.

בידוד: נפחי מול רפלקטיבי

חום עובר בהולכה (מגע) ובקרינה. צמר סלעים - בידוד נפחי, מסה שבולמת הולכה (אבל דחיסה הורסת אותו - האוויר הכלוא הוא זה שמבודד). בידוד רפלקטיבי (כמו BTI 450, פולינום) - אלומיניום טהור שמחזיר עד 97% מקרינת ה-IR, קריטי לאקלים הישראלי הקרינתי. R אופייני: 3.7.

קונטרה-לטה: סוד הרווח

כדי שבידוד רפלקטיבי יעבוד, חובה מרווח אוויר (כ-5 ס"מ) מולו - נגיעה ישירה של הרעף באלומיניום מעבירה חום בהולכה ומבטלת את הרפלקציה. קונטרה-לטות (סרגלי עץ לאורך כיוון השיפוע) יוצרות את המרווח, ומאפשרות גם למים שחדרו דרך הרעף לזרום למטה על יריעת האיטום ולא להיכלא.

אוורור: שחרור המלכודת

אוויר חם עולה (הסעה תרמית) - חובה סירקולציה שתוציא אותו. אוורור פסיבי: רעפי אוורור בשורה העליונה (1 לכל 10 מ"ר בחרס, 8 מ"ר בבטון) + פתחי כניסת אוויר בארגז הרוח למטה. אוורור אקטיבי: מפוח חשמלי/סולארי לאפקט מקסימלי.

פרט קצה: ארגז רוח ומרזב

מפגש הקיר-גג הוא נקודת התורפה הקשה ביותר לרוח ואטימה. ארגז הרוח סוגר את הרווח בין קצוות הקורות לקיר (מונע פריצת רוח שתעקור את הגג מלמטה) ומגן על קצוות הקורות מריקבון. טעות נפוצה: מרזב (צמ"ג) ללא שיפוע קל - מים עומדים מחלידים את הפח במהירות ומחדירים מים לארגז הרוח.