איטום תת קרקעי

המים כאויב השלד

מי תהום ולחות קרקע מפעילים לחץ הידרוסטטי (לחץ מים עומדים) על המבנה. כשמים חודרים לבטון ומגיעים לברזל הזיון, הברזל מחליד - ונפחו גדל פי 6-7 מנפחו המקורי. התוצאה: לחצי מתיחה פנימיים בבטון שגורמים ל"פיצוצים" (Spalling) ולהתפוררות השלד.

תופעה נוספת: עלייה קפילרית - בטון הוא חומר נקבובי, ובלי איטום מים יכולים "לטפס" בתוך הנימים שלו בניגוד לכוח הכבידה ולהופיע כרטיבות בקירות מעל פני הקרקע.

איטום חיובי (מבחוץ, במגע ישיר עם מקור המים) עדיף כמעט תמיד על איטום שלילי (מבפנים) - כי הוא מונע מהמים להגיע לבטון מלכתחילה, ולא רק אוטם אחרי שהם כבר שם.

הכימיה של הביטומן (SARA)

ביטומן מורכב מארבעה מקטעים עיקריים (SARA): אספלטנים (Asphaltenes) - ה"שלד" הקשיח שנותן צמיגות וחוזק, ומלטנים (Maltenes) - שרפים ושמנים שהם ה"דבק" הגמיש. עם הזמן, בחשיפה לחמצן ו-UV, המלטנים הופכים לאספלטנים - תהליך הזדקנות (Aging) שהופך את החומר לקשיח יותר, פחות אלסטי, ונוטה להיסדק.

SBS מול APP - הבחירה הקריטית

השבחת ביטומן בפולימרים יוצרת שני סוגי יריעות עם אופי שונה לגמרי:

• SBS (Styrene-Butadiene-Styrene) - "גומי": פולימר אלסטומרי עם גמישות אדירה בקור (עד 20-מעלות) ו"זיכרון אלסטי" - חוזר לצורתו אחרי מתיחה. אידיאלי למרתפים וקרקע תופחת, שם יש תזוזות קרקע דינמיות.
• APP (Atactic Polypropylene) - "פלסטיק": פולימר פלסטומרי עמיד בחום גבוה (עד 130-135 מעלות) וב-UV. אידיאלי לגגות חשופים לשמש, אבל פחות גמיש בקור.

טעות נפוצה שיש להימנע ממנה: שימוש ביריעות APP (שנועדו לגג) לאיטום מרתף בקרקע תופחת - ה-APP קשיח מדי, ובמקרה של תזוזת קרקע הוא עלול להיסדק במקום להימתח כמו SBS.

עקרון הרצף: "האמבטיה השלמה"

ת"י 2752 מגדיר את האיטום כ**"מערכת שלמה"**, לא רק כחומר - השאיפה היא ליצור "אמבטיה" רציפה שעוטפת את המבנה מלמטה ומהצדדים. לכן מבצעים חפיפה (Overlap) של 10 ס"מ בין יריעות, ומלחימים אותן עד לזרימת "מיץ" ביטומן החוצה. כשל רציפות: חור קטן ביריעה מאפשר למים לחדור ו"לטייל" מתחת לאיטום למרחק רב עד שימצאו סדק בבטון - מה שהופך איתור נזילות לסיוט אמיתי.

הכנת התשתית - 70% מההצלחה

לפני שפותחים מבערים, יש להכין את השטח:

• פריימר (יסוד) - חומר נוזלי שחודר לנקבוביות הבטון וקושר את האבק, ומהווה מקשר כימי בין הבטון ליריעה.
• טיפול בסגרגציה - סיתות ומילוי "כיסי חצץ" (אזורים שבהם החצץ לא עטוף בצמנט) בחומר שיקום צמנטי, כי אלו "אוטוסטרדות" למים.
• קיצוץ קוצים - חוטי קשירה מברזל שנשארו מהיציקה חייבים להיחתך לעומק ולתוקן, אחרת יחלידו או ינקבו את היריעה.

שלושה פרטי ביצוע קריטיים

1. הרולקה (Fillet) - במפגש רצפה-קיר יש זווית 90 מעלות, ויריעה ביטומנית לא יודעת להתקפל בזווית כזו בלי להיקרע. הפתרון: יציקת בטון מעוגלת בפינה, שעליה היריעה "גולשת" ומתלחמת בלי מתחים. אי-ביצוע רולקה הוא הגורם המוביל לכשלים בחיבורי קיר-רצפה.
2. תפר הפסקת יציקה (Waterstop) - אי אפשר לצקת את כל המרתף בבת אחת, ובתפר שבין רצפה לקיר הבטון החדש לא נדבק הרמטית לישן. פרופיל עצר מים (PVC או בנטונייט תופח) המוכנס באמצע היציקה מהווה קו הגנה שני בתוך הבטון עצמו - עצר תופח מתנפח במגע עם מים ויוצר "פקק" לחץ שחוסם אותם.
3. מעברי צנרת - נקודת התורפה מספר 1: הבטון והפלסטיק לא נדבקים היטב ומתכווצים בצורה שונה בחום/קור. אסור למרוח סתם מלט מסביב לצינור - חובה להשתמש באביזר איטום מודולרי (כגון MCT) עם גומיות לחיצה שאוטמות הרמטית סביב הצינור, חשוב במיוחד בממ"דים לפי תקן פיקוד העורף.

יישום יריעות ואיטום בהתזה

יריעות מיושמות בשיטת "רעפים" מלמטה למעלה, כדי שמים יורדים לא ייכנסו לתפר. חימום יתר בהלחמה הורס את הפולימר ומחזיר את הביטומן למצבו הפריך; חימום חסר משאיר את היריעה לא דבוקה. האינדיקציה הנכונה: פס דק של ביטומן נוזלי שיוצא מקצה החפיפה בזמן ההלחמה.

במשטחים מורכבים עם צינורות ופינות רבות, איטום בהתזה (חומרים ביטומניים משחתיים דו-רכיביים) נותן איטום רציף ללא תפרים (Seamless) שנצמד לכל פינה - אבל דורש בקרת עובי קפדנית יותר, כי העובי תלוי ביד המתיז ולא מגיע אחיד מהמפעל כמו יריעה.

הגנה, ניקוז ובקרת איכות

לאחר האיטום, אסור לכסות ישירות באדמה - יש להשתמש בלוחות קלקר (פוליסטירן) או ביריעות HDPE ("יריעות ביצים") שיוצרות מרווח אוויר בין האדמה לקיר, כדי למנוע פגיעה מכנית מהאבנים בזמן המילוי החוזר. אותן יריעות משמשות גם לניקוז: המים יורדים במרווח ישר לצינור שרשורי בתחתית במקום להפעיל לחץ הידרוסטטי על הקיר - הפחתת הלחץ ההידרוסטטי היא המפתח לאריכות חיי האיטום.

בדיקת הצפה (72 שעות, לפי ת"י 1476) היא בדיקת האיכות הסטנדרטית בגגות ומרפסות - סותמים מרזבים וממלאים מים, ואם המפלס יורד מעבר לאידוי סביר, יש חור. במרתפים, שבהם קשה להציף מבחוץ, הבדיקה היא בעיקר ויזואלית קפדנית לפני הכיסוי.