קירות ומחיצות בניה רטובה

ת"י 1045: המצפן התרמי

בידוד תרמי בקיר חוץ אינו "המלצה" אלא דרישה חוקית מחייבת לפי חוק מכר דירות. התנגדות תרמית ($R$) מוגדרת כ-$R = d/\lambda$ - עובי החומר חלקי המוליכות התרמית שלו ($\lambda$). ככל ש-$\lambda$ נמוך יותר, החומר מבודד יותר.

ישראל מחולקת ל4 אזורי אקלים (א'-ד'), כשכל אזור דורש רמת בידוד שונה: אזור א' (חוף) דורש הכי פחות, אזור ד' (ערבה) ואזור ג' (הר, כמו ירושלים) דורשים הכי הרבה - $R$ מינימלי של כ-1.3-1.5. בלוק שחור רגיל ללא טיח תרמי, למשל, לא יעמוד בדרישה הזו באזור ג' ולא יעבור טופס 4.

גשר תרמי ועיבוי - המנגנון

גשר תרמי (Cold Bridge) הוא אזור במעטפת שבו ההתנגדות התרמית נמוכה משמעותית משאר הקיר - כמעט תמיד אלמנט בטון (עמוד, קורה), שמוליך חום פי 20 מבלוק מבודד. בטון "קר" בחורף גורם לאדים מהמקלחת והבישול "לרוץ" למקום הקר ביותר בחדר, להתעבות שם (מפגש אוויר חם-לח עם משטח קר מתחת לנקודת הטל), וליצור עובש שחור. בשרטוט חתך, עמוד שנוגע בטיח הפנים ללא בידוד הוא כשל תכנוני.

שלוש משפחות הבלוקים

איטונג (בטון תאי, AAC)

מיוצר באוטוקלב (תנור לחץ וקיטור, כ-190 מעלות) שיוצר בועות אוויר הכלואות בכ-80% מנפח הבלוק. מוליכות תרמית נמוכה מאוד ($\lambda \approx 0.11$), עמידות אש מעולה (A1), משקל קל. דגש ביצוע קריטי: בונים איתו עם דבק צמנטי דק-שכבה (2-3 מ"מ) ולא טיט רגיל - טיט עבה יוצר גשרי קור בין הבלוקים עצמם.

פומיס

בלוק צמנטי עם אגרגט וולקני נקבובי וקל. מעט פחות מבודד מאיטונג, אך בעל מקדם התפשטות תרמית דומה לזה של בטון - ולכן פחות סביר שייווצרו סדקים בחיבור לעמודי בטון, בניגוד לאיטונג שדורש רשת אינטרגלס בחיבורים. דור 3 ("רביד") כולל אינסרט קלקר פנימי ומגיע ל-$R=2.35$.

בטון ("שחור") וסיליקט

מסה תרמית/אקוסטית גבוהה - ככל שאלמנט כבד יותר, הוא מבודד רעש טוב יותר. בלוק סיליקט (חול-סיד באוטוקלב) כבד ודחוס במיוחד. בידוד תרמי גרוע ($\lambda \approx 1.1$) - מחייב טיח תרמי עבה כדי לעמוד בתקן. משמש בעיקר במחיצות בין דירות (דרישת 52-55 דציבל) ובמבני תעשייה.

כלל אצבע לבחינה: חומר קל (איטונג) = בידוד תרמי מצוין, אקוסטי בינוני. חומר כבד (סיליקט/בטון) = בידוד אקוסטי מצוין, תרמי גרוע. קיר אקוסטי → חפשו מסה. קיר חוץ באזור ד' → חפשו התנגדות תרמית.

שני פתרונות לגשרי קור

1. אדקס - לוח קלקר (פוליסטירן) מצופה בשכבת צמנט ורשת אינטרגלס, מוכנס לתוך הטפסנות לפני היציקה, כך שהבטון הטרי נצמד למחוספסות שלו. עובי מומלץ 2-5 ס"מ, מחושב כדי להשוות את ה-$R$ של העמוד ל-$R$ של הבלוק הסמוך. קלקר רגיל בלי ציפוי - הטיח לא יחזיק וינשור.
2. טיח תרמי - מלט מועשר בכדוריות קלקר או פרליט, פתרון "בדיעבד" או כולל. מיושם בשכבות (עד 5 ס"מ = 2 שכבות עם אשפרה ביניהן); מעל 4 ס"מ חובה רשת אינטרגלס ועיגון מכני (דיבלים) למניעת סדיקה ונשירה.

מחיצות פנים

בלוק אשבונד (גבס) - בנייה יבשה בשיטת שקע-תקע, ללא טיח, דיוק גבוה, עמידות אש חריגה של כ-3 שעות. גמר שפכטל בלבד, בלי טיח שחור - חוסך זמן וכסף. בלוקי מחיצה אקוסטיים - שילוב אגרגטים כבדים למניעת מעבר קול בין חדרים.

פרטי ביצוע בשורה הראשונה ובחיבור לתקרה

• שורה ראשונה: לא מדביקים אותה - מניחים על טיט צמנטי לפילוס (הרצפה לעולם לא ישרה ב-100%), וחובה איטום ביטומני מתחתיה למניעת עלייה קפילרית של רטיבות מהרצפה לקיר.
• חיבור לתקרה: תקרת בטון שוקעת עם הזמן (זחילה/Deflection). אם בונים בלוקים עד התקרה בלחץ, שקיעה של אפילו 2 מ"מ תמעך את הבלוק והקיר ייסדק. משאירים מרווח 2-3 ס"מ וממלאים בפוליאוריטן מוקצף (קצף) - "הפרדה קונסטרוקטיבית".

בלוקים מיוחדים: תעלה ושטרבה

בלוק תעלה (U-Block) משמש כ"טפסנות אבודה" ליציקת חגורות - במקום לבנות טפסנות עץ, לצקת, לפרק ואז לבודד עם אדקס, מניחים בלוק תעלה, מכניסים ברזל ויוצקים בטון פנימה. התוצאה: חגורה יצוקה שכבר מבודדת תרמית (דפנות הבלוק) ואחידה עם שאר הקיר לטיח - חוסכת זמן ומונעת סדקים.