מחיצות קלות בניה יבשה

למה גבס? היתרונות ההנדסיים

גבס (Calcium Sulfate Dihydrate) הוא מינרל בעל תכונה כימית ייחודית: היכולת לאבד מים בחימום ולהחזיר אותם כשמתערבב עם מים מחדש - מה שהופך אותו לחומר "נושם" ועמיד אש באופן טבעי. המעבר לבנייה יבשה מפחית את המשקל העצמי של המבנה בכ-15-20% לעומת בלוקים, מה שמשפיע ישירות על תכנון השלד והביסוס. יתרון נוסף: העברת תשתיות (חשמל, אינסטלציה) בתוך החלל בלי חציבות הרסניות, והיכולת לבצע שינויים פונקציונליים ב"מחיצה פריקה" לאורך חיי המבנה בלי הריסות כבדות.

סוגי הלוחות - לא עניין עיצובי, עניין כימי

• לוח לבן (רגיל) - הסטנדרט. ליבת גבס עטופה בנייר, מתאים אך ורק לחללים יבשים.
• לוח ירוק (עמיד מים) - הנייר עובר אימפרגנציה (הספגה) בחומרי איטום, ולליבה מוסיפים וקס וסיליקון שהופכים אותה הידרופובית. חשוב: הלוח עמיד בלחות, לא בטבילה במים - ספיגות המים שלו מוגבלת ל-10%.
• לוח ורוד (חסין אש) - מכיל סיבי זכוכית וורמיקוליט (מינרל שתופח בחום). בשריפה, המים הקריסטליים בגבס מתאדים (קלצינציה) ומקררים את הלוח, בעוד הסיבים מונעים ממנו להתפורר.
• לוח כחול (Super Board / Blue Ex) - ללא נייר כלל, עטוף גיזת זכוכית משני הצדדים. מיועד לקירות חוץ ולתנאי רטיבות קיצוניים, כי אין נייר שירקב או יעלה עובש.
• לוח דיימונד/סילברבורד - דחוס במיוחד עם סיבי זכוכית, עמיד לנגיפה (מכות) - מסדרונות בתי ספר ובתי חולים.

השלד המגולוון

פרופילי פח מגולוון בערגול קר: מסלול (Track) - פרופיל U המקובע לרצפה ולתקרה, וניצב (Stud) - פרופיל C שנכנס בתוך המסלול. עובי הפח קריטי: 0.5 מ"מ למגורים, 0.6-0.8 מ"מ למבני ציבור וקירות גבוהים (ת"י 1490 חלק 4). פרופיל דק מדי גורם לקיר "רוקד" ולסדקים.

אקוסטיקה: מסה-קפיץ-מסה

עקרון M-S-M (Mass-Spring-Mass): לוחות הגבס הם ה"מסה" שבולמת את גל הקול, וחלל האוויר עם הצמר שבתוכו הוא ה"קפיץ" שסופג אנרגיה. קיר כפול עם שני שלדים נפרדים יבודד טוב יותר מקיר עם שלד אחד, כי הוויברציה לא עוברת ישירות מצד לצד - זהו המפתח לערכי STC (Sound Transmission Class) גבוהים.

חומר הבידוד: צמר זכוכית (קל, 12-24 ק"ג/מ"ק, מצוין לתרמי) מול צמר סלעים (דחוס, 80 ק"ג/מ"ק ומעלה, מיוצר מבזלת) - צמר סלעים הוא הבחירה המועדפת למחיצות אקוסטיות ולעמידות אש, כי הוא בלתי דליק. אל תדחסו את הצמר בכוח - הבידוד עובד בזכות כליאת אוויר בין הסיבים, ודחיסת יתר פוגעת ביעילות.

ת"י 1924: כללי הברזל לביצוע

• מרחק מקסימלי בין ניצבים: 60 ס"מ במרכז (יורד ל-40 ס"מ בחדרים רטובים, בשל משקל הקרמיקה).
• בורג כל 25-30 ס"מ, וחייב לחדור את הניצב עם שקיעת ראש כ-1 מ"מ בתוך הלוח בלי לקרוע את הנייר - נייר קרוע פירושו שהבורג לא מחזיק כלום.

שני פרטי ביצוע קריטיים

1. החיבור לרצפה - הטעות הנפוצה ביותר בישראל: לוח הגבס נוגע בריצוף. הפתרון הנכון: מדביקים פס איטום (פלציב/קומפריבנד) מתחת למסלול הפח, מתקינים את הלוח בגובה 10-15 מ"מ מעל הריצוף, ואוטמים את המרווח במסטיק אקרילי. זה מונע גם מעבר קול וגם עלייה קפילרית של רטיבות שתרקיב את הלוח מלמטה.
2. פינות וחיבורים - שפכטל ייעודי (חזק וגמיש יותר משפכטל רגיל) וסרט שריון (נייר, עמיד יותר לסדקים בקווים ישרים, או פיברגלס). הסטת מישקים (Staggering): אסור שחיבורי לוחות ייצרו צלב - מסיטים אותם לצורת T, ובחיפוי דו-שכבתי החיבורים בשכבה השנייה לא חופפים לראשונה.

תליית עומסים כבדים

המיתוס ש"אי אפשר לתלות על גבס" לא נכון: עומס קל (עד 10-15 ק"ג) - דיבלים ייעודיים (פרפר, שבלול, רוזטה). עומס כבד (מטבחים, מסכים גדולים) - דורש תכנון מראש: פלטת עץ (דיקט) או פח מגולוון בין הניצבים לפני סגירת הלוחות. עומסים קיצוניים - פרופילי UA מעובים (2 מ"מ) לחיזוק משקופים ודלתות כבדות.

עמידות באש

גבס הוא מגן אש פסיבי מצוין - המים הכלואים בו משתחררים כקיטור ומקררים את הקיר, ומערכת קיר גבס יכולה לתת עמידות של 120 דקות ויותר. בדרך כלל נדרשות 2 שכבות לוח ורוד מכל צד, או לוחות ייעודיים כמו Fireboard. קריטי: איטום מעברי צנרת בחומרים תופחים - אחרת האש עוברת דרך החורים.

חדרים רטובים

בחדר רחצה: צפיפות ניצבים יורדת ל-40 ס"מ (בגלל משקל הקרמיקה הכבדה), חובה לוח ירוק או לוח צמנט, ולא סומכים רק על הלוח - מורחים חומר איטום משחתי לפני הדבקת הקרמיקה.